קורה שבמסגרות רבות, בעלי תפקידים מרשים ליצרים הרעילים שלהם להשתולל. אנשי קבע בצה"ל, עובדים ותיקים בחברות, שכנים בבניין משותף; קורה לעיתים גם בין חברים-לכאורה. סכסכנות, רכילות, קנאה, מזימות, פוליטיקה, חתרנות.
יש אנשים שפשוט רע להם, הם לא מסוגלים לחיות בנחת ובכל מקום מפתחים תככים ומייצרים שנאה.
הקורבן לא תמיד מסוגל לתקן את הנזק שנעשה לו, לטהר את שמו ולשקם את מעמדו. תלוי עד כמה יסודית היתה העבודה שעשו עליו.
מן הסתם גם בטכניון זה יכול לקרות, רק הפעם לפוגעים חיכתה הפתעה. הם לא העריכו נכון את ההתמדה והמרץ שיגלה הקורבן כשילחם על שמו, על אף הנסיונות והמאמצים להפוך את כל הסביבה שלו נגדו.
פרסמו כתבה יבשה למדי ynet
גרסה אחרת במעריב;
הסיפור מוגש טוב בעיתון החינמי ישראל היום.
"
עוד התברר במשפט כי הטכניון והנתבעות בתיק ניסו ליצור רושם כאילו התובע הגיע לציוניו ולהישגיו בלימודים באמצעים לא כשרים. את המידע המכפיש הזה הפיצו הנתבעים בקרב עשרות מחברי סגל ההוראה בפקולטה (המכתבים הונחו בתיבות הדואר הפתוחות) " - כלומר הן ממש טרחו ושמו בכל תיבת דואר מכתב מלא שקרים על הסטודנט.
אחרי שהפוגעים צפצפו על פסק הדין נגדם, הקורבן יצא למרדף ונחת עליהם שוב.
זאת לא נקמנות. זה צדק.
אז כלקח לחיים, אם קורה שהיחסים שלך עם הסובבים מידרדרים ולא ברור מאיזו סיבה, כדאי לבדוק בזהירות אם יש איזה גורם שמרעיל לך את החיים, לפני שנהיה מאוחר מדי ודברים הולכים לאיבוד - שמך הטוב, מערכות יחסים, הזדמנויות.
אין רחמים כלפי סכסכנים ורכלנים
