which one this time

I'm no fan of Robbie Williams' music but this video .... Running or physical activity always make you feel better. Everytime you meet someone new, you wonder what would happen of this or what to do with it.

This is the uncensored version...

Cleanup

The home exam, I was solving and checking it to the last minute. It paid off well - I got 95, the best grade in class. I love Nonlinear Optics. Next is Elementary Particles course, it's just "Quantum Physics 4" in a disguise. Studying for this is like poisoning my brain time after time.




It's a great feeling. A huge amount of matters, assignments and problems, a great disordered structure, collapses in a short time to a clean calm surface, like a volcano turning into a placid lake. Like demolition of a skyscraper. Like a game of Tetris that went wrong, and suddenly you resolve it and the shapes collapse. Everything is clean and calm...

I thought I was close

I've been working on building a position sensor device for the industry, accurate down to a single nanometer. My friend, VP operations at a high-tech company, was to collaborate with me and make them buy this thing. I wasn't sure about patenting.

Twice lucky, I was assigned to instruct a project for an exchange undergrad student from MIT. So great, now I'm legally using all the lab equipment I want, and here's her project. She was doing a great job with the technical stuff, although sluggish at first due to lack of experience.

Everything was going well, we were about to make the first proof-of-concept this week. Yesterday my friend was fired.

It seemed that for the first time I was so f#cking close, to invent something and sell it. The greater sorrow of course is over him losing job. Losing or finding a management job is something very different.

To cheer myself up a bit, I decided to step on it with another thing I've been cooking. My girl's mother wants to set up a small candle production shop. I invited my neighbor who's a welder and showed him my drawings and assembly design. Stainless steel sheet structure, welding points, mounted heating elements, a thermostat. At first he was skeptic about doing this, but after some elaboration of the technicalities and a pint of Czech beer, we had the BOM (bill of materials) ready, he's taking it. Girl will be happy.

Nonlinear life

Just finished a home exam, 48 hours long. My instructor's course, Nonlinear Optics. Three questions, 48 hours, honor code applies. He sent an email the day before -
"Students, you have 3 questions in the examination. It takes 2 hours to solve each one, but I give you 2 days."
It was a joke, of course. Some of the questions, you just can't SOLVE. Nonlinear science is so deep you could dig for days and not see the bottom. What you do in the exam is make your physicist head work hard and do your best. That's what life is about, - it's too complex, you can't solve it, you can't develop a general algorithm, it's too complex. You use your head and do your best.

There's this temptation of course to consult with your friend. Brainstorming is often more efficient but he might distract from independent unusual ideas and deeper thought. But then again two people separately have a higher chance of taking a dead wrong direction than together. I chose to go alone and I think it was a good idea.

Sailing

Akko's pier, took a fast boat to entertain a couple of guests from USA.

Near sunset, Carmel beach at Haifa

i wish it was today

The old times... 60's, early 70's
There was so much passion and talent. Today it's special effects, computer graphics, icons and sex, sex, sex. And more icons and sex. You want this.

You don't get such music today. Turn the radio on and shut it right off in disbelief that today's public accepts this crap and likes it.

caving trip

The mountains in the Shlomi - Hanita area up North are rich with caves and breathtaking views. We made the mistake being too easy with the prep. instructions with two new girls. They came with crocs... One of them was a real panther, though.


View Larger Map

The Keshet cave was a bit of a disappointment, the concrete access trail, wheelchair standard. Salomon, Northface, Timberland, Deuter and other equipment kinda looked funny on this background.Next was Namer cave. We missed the entrance (we were warned about that but not about the next thing), and continued in a deep valley below a thick blanket of tall trees. The valley was full wrecks, cars and even heavy truck parts. I later discovered that I turned the group around just a couple of hundred meters from the Lebanon border...It took some guesses which of other caves is Namer cave, and finally we found the one. You have to crowl several meters first, to get into a chain of cavities in the rock.

If I was to pick what else to do instead of taking a girl on a "regular" date, going in a cave together would definitely be one of the best options.

some gossip

The last post reminds me of a wedding invitation I ignored once. I was being engineered.

She was a friend, we met a few times, then it was all electronic - emails and occasional chats. One day she called and suggested to meet, so we went to shoot some pool, after not seeing her for over a year and not that we really cared. I was given an invitation to her wedding.

When wedding day came (Aug/Sept last year), I had all the outfit ready in my car, but while playing photons' (light) DJ it became apparent that I'm being engineered into her project - her perfect wedding.

It's not a coincidence, but this girl and the one from the last post, are graduates of the same Technion faculty and work in the same major software company.

Later I came across another person who was "kinda friends" with that girl, and just before the wedding she appeared out of the blue, so friendly, urgently had fun together and handed the invitation.

Looking at her facebook wedding images, you can't say anything but perfect. This girl knows now to get things done.

life by prescription

Many posts got written and deleted lately..

Here's a citation from a blog of someone:

"מתברר שכבר אז (לפני המון זמן, איזה חודש וחצי) ידעתי שיש דברים שאני לא מבינה. וצדקתי, אני באמת מרגישה שאני לא מבינה בזה מספיק. לא מבינה את כל נבכי ונפתולי המוח הגברי, לא מבינה איך עובד שם המנגנון בתחומים האלה. למרות שאני מכירה את הטענה שבמוח הגברי יש רק סקס ואוכל, וכנראה שלחלק יש שם גם קצת כדורגל. לא מאמינה שזה נכון, יותר נכון מסרבת להאמין בכך שזה נכון, לא יכול להיות, בטוח יש משהו מעבר. חייב להיות.

וזה נושא שנטחן כבר עד דק, מיליון פעמים, עם כל מי שאפשר, וכל פעם מחדש עולות השאלות, וכל פעם מחדש מגיעות התשובות, וכל פעם מחדש בעצם נותרים עם כל אותם סימני שאלה, ואין מסקנות חד-משמעיות.

אני יכולה למצוא אלגוריתם לכל בעייה כמעט, לנסח אלגוריתם מדוייק כמעט לכל דבר. אבל את האלגוריתם של איך להתחיל מערכת יחסים עוד לא הצלחתי לפענח, לא הצלחתי לעלות על זה. חשבתי שהבנתי קצת, עדיין נראה לי שאני מבינה משהו, אבל בטוח לא מספיק. יש שם עוד הרבה מידע שצריך לפצח. אז אולי מישהו מכם מוכן לעזור לאנשים שכמוני. לעזאזל, אני ממדעי המחשב, אני צריכה אלגוריתם, אני צריכה הוראות ברורות מה צריך לעשות. אני כולי מבולבלת מכל העניין הזה. חוסר הודאות שבשלבים האלה בעייתי בשביל אנשים כמוני. אם אפשר לתרום לנו כמה חוקים וכללים שנוכל להיעזר בהם, לומר מה העקרונות המנחים, לנסח כמה משפטים או לפחות איזה למה. שתבינו, אפילו לבשל אני מבשלת רק מספרים, האלתור בתחומים שאני לא מבינה בהם ממני והלאה, אני לא לוקחת סיכונים מיותרים."

So characteristic to Technion graduates. Trying to engineer everything in life... Like people are nothing but assemblies of variables (height, age, ... , cup size, correlation degree of face with icons in magazines / TV).. And like life is nothing but classes of interactions - for successful just give the right input as function of the parameters and you're fine. It works perfectly in many aspects of life (studies, work, doing taxes, cooking, doing laundry) but as the quoted passage above demonstrates, not in everything.

Life is random. It's chaotic, in many ways. We are not isolated objects, there's an infinite number of factors to consider. While you're doing every possible calculation to succeed, your partner might be upset about something, busy, distracted, or you might have just met him at the wrong time. You might be perfect for each other, but there's also a possibility that your partner decides to give up, making a mistake. This is also possible. There's always uncertainty to live with, that's what makes life interesting. Being a control freak is not going to lead to good results.

(deezer have stopped providing embeddable player code so I actually have to hack their stuff to still embed things here)

NYC 2009

The flight there was very easy - I got a seat next to the emergency exit. The sky was clear most of the time, and it was great to see Gibraltar (or Portugal), and later Canada's snowy mountains from so high up.




New York city, has changed considerably since two years ago. The economic crisis hasn't passed by Manhattan either. Many people are trying to rip each other off.

Visited Brooklyn College, that's a graduation ceremony. Humble labs, small departments. Colleges don't match Columbia, Technion or NYU, by definition

Every visit must include Manhattan. This year they've blocked some of Broadway and put many beach chairs so that the croud could demonstratively just sit there.

This is Golda Meir square, Broadway.





Another thing that's new is the bike lanes. Crazy Manhattan bikers are getting attention.





Away from the loud city, I went for a horseback riding lesson. First time riding, loved it.

A walk along the shore, lots of bird species. The shore is heavily polluted, you need to get really away from the shore to escape the dreadful stench, a mixture of machine oil, garbage and sewer. It's no fun to photograph fast birds with a sluggish SLR-like camera, but here's a nice result. Guess what this bird is doing...
Here's a hint:

The fun part is over, now for business. The whole trip's purpose is to present my research at the CLEO conference at Baltimore. I have a train there tomorrow early morning; I will meet my competitors, an Italo-Canadian team of 4 people. My presentation is on Thursday.

The race

The problem with this blog is that the most exciting things about my life - I can't share them here because of many reasons. This renders the blog to sheer boredom sometimes.

I'm actually a bit drunk... Stayed at work drumming the keyboard for my research, till midnight. I am going to present my work at a major Optics conference in the US, at the end of this month. It's amazing how my fingers still type without me even having to tell them what to do, I just think of what I want to appear on the screen and it does. I am barely aware of my fingers working.

So, it's like this.

When you're in the academy (MSc or PhD student, postdoc or a faculty member), you are  supposedly this smart guy who has knowledge at the frontier level of his area. You are paid scholarship (if you're a good student), and salary (if you're faculty or postdoc), and you're allowed to make extra money by teaching.

For instance, I teach a physics laboratory course, I have 11 students. I get a scholarship and the tuition is paid for me by the institution. In total, I get less than half the salary I used to get while I was engineer in the high-tech industry. The money comes from science foundations, governments. They give money to institutions and scientists, knowing that this investment doesn't pay back (not directly and not neccessarily to them).

The purpose. It's innovation in science.  Whatever that is new, and has scientific value.  I am often asked, what is this good for, what you are researching? Well, in my case there's plenty of potential uses. But many other scientists are working on themes / projects which have no commercial use at all, - from astrophysics to elementary particles (this includes vast armies of physicists employed on the collider, for instance).

  Most of the scientists work for very low pay, comparing to how their capabilities would have been rewarded in the industry. There are rare cases of people who work with / for companies, or own small companies. Often you can see a frontier scientist driving a very humble car. Maybe out of ideology but still...

  Fially, the result is advancement in research, understanding of Nature by Humanity, if you want. The immediate reward is articles, publications. When you publish your work, it relies on prior works in this field, yours or mostly other authors. So you cite their works in yours. The more your work get cited by others, this indicates your publication's importance.  Publishing (for physicists) can be done in several journals, the most prestigious of which is Nature. Then there's Science, and Physical Review Letters (PRL).

  Other rewards are prizes. Next to the title that goes along with it (such as the most recognized one, Nobel prize) there's also a very nice sum of money. There's can be also many trips abroad sometimes on a monthly basis, for heads of research teams. As a beginner, I got my first "free" trip abroad within half a year "on the job". The purpose is collaboration, presenting your work at a conference, giving seminars, etc.

  I was supposed to "score" a PRL a month ago but eventually had to publish in a less-important journal, because I had to keep ahead of another team doing something very similar to my project, in another system. It's like playing the same song, on another instrument. Once they play it first, my play won't be considered new any more.

  They scored a PRL, but I went for a less important journal and published 1 month earlier, because it has faster acceptance procedures. Now the race is on for the experimental part.

eurovision

I probably haven't been slapped enough time by life's cruelties yet, if I actually get touched by this song.

Leaders know there's many others ways. There's enough land and water for everyone. The catch is that the chosen individuals who are expected to lead us to the supposed peace and prosperity, often enjoy playing power games instead. Who needs peace when we can enjoy war?

Addicted to oil

If Oil is an addiction, then the Mideast oil-rich countries and Russia are drug barons, while US, Europe and the rest of the world are addicted bitches and wasted junkies.

  Having oil is like having some rich daddy who will always give you more money than you want. It's like being born Paris Hilton, you can forget about everyday problems and keep yourself from getting bored by making parties (well, wars - in case of arabs) around the world. The only thing you need to worry about is oil prices; you must keep the world addicted.

  Israel in particular, has a problem with the drug baron, since baron doesn't like us and once in a while pays some thugs who beat us up. We can build walls, we can spend a fortune and design a superfly anti-rocket protection system. We can also go out with tanks and jets and troops and make devastating damage, to some thugs. But the barons are unreachable, and they keep getting masses of money from our addicted friends.

  Can we replace oil-consuming cars with electric ones? I was mailed this presentation once, which quite literally contains evidence that some "dark forces" are methodically killing the electric car.

  Go out to wars, lose troops and money, and return to almost the same situation. Invent an electric car, and you've finished the drug lords.

Shai Agassi speaks in Washington, DC.  The video opens with an introduction; impressive guy.

This one man is more than the greatest army. He has the potential to even the score with the greedy bastards and put them where they belong. If electric cars appear at 10% tax, I'll be the first to buy.

Happy Independence Day, Israel.

Slam thoughts

analogous to slam poetry...

סיימת טכניון, את העינוי הארוך על כל המשתמע, עכשיו יש לך את התואר ואת הג'וב בהייטק, הרכב הצמוד, עכשיו איפה הסטייק העבה שלך... כולם התפזרו, כל החבורה, כל אחד לדרכו. המפגשים האקראיים והשטויות בפייסבוק זה כבר לא זה, לא דומה בכלל ללילות הלבנים בחוות המחשבים על תרגילי בית רטובים, לא לצהרי יום ד' על הדשא של אולמן

השיגרה טסה כמו רכבת מהירה ובלתי ניתנת לעצירה. מלא כסף זורם עכשיו. טיול בחו"ל, קפיצת באנג'י, מלא קניות. מכשיר ניווט לוויני חדש, לפטופ, ועוד מלא שיט שאין בו ממש צורך. מדי פעם עוד הזמנה לחתונה או לברית, והשאלה המעיקה הזאת חוזרת - איפה עוד להכיר?                      מיאוס מוחלט מהאינטרנט המשחית. העולם נראה פתאום כמו איזה משחק כסאות מוזיקלי, - לזהות ולתפוס זריז את ההזדמנות שלך בציפורניים וחלילה לא לעזוב, אחרת נשארים לבד כי אנחנו לעולם לא נתפשר.

צניחה חפשית, קורס צילום, ריקודים סלונים. עמוק בפנים מבשילה מן הכרה שהגעת לתחנה הלפני אחרונה של החיים, שמה שנשאר זה הג'ובים האלה; התגמול גלובלי, עבוד כפי יכולתך, חיה את מה שנשאר.  מדי יום לחזור לדירה השוממת, להיתקע מול עוד מסך, עם שלט או עם מקלדת

?לא יכול להיות. מה עוד, מה הלאה? תואר שני? מה אחר כך 

 אלה רק ההתרשמויות שלי מהחיים של הסובבים אותי. אני לא בודד, נהנה מהחיים*

ימי מילואים

יש במילואים האלה ערך מוסף, שלא היית מקבל במצב אחר. זה מנגנון שעוקר אותך מהשגרה באופן בלתי נמנע וטובל אותך בסביבה שונה לגמרי, - אנשים שלא היית פוגש, שיחות שלא היית שומע,  דברים שלא היית עושה, מקומות אליהם לא היית מגיע. הצו בא במעטפה שלו ואומר, "עכשיו הפסקה, תשכח מהעניינים שלך", ואתה משלים עם זה

במשמרת שמירה וסיור של 8 שעות, אתה יכול לשמוע סיפורים מכל מיני סוגים ולהתחכך במוחות וברעיונות שונים ומוזרים. הכל מתחיל בדרך כלל מ"אז מה אתה עושה בחיים?", ומתגלגל

שחר, 26,  עובד בחברת ליסינג, יודע איזה סלבריטאי מזמין איזה רכב וכמה זה עלה לו - למשל, מנכ"ל  אל-על (לא הופרטה עדיין למיטב ידיעתי), הזמין אודי איי-8, עם כל התוספות. לשחר היה פעם ביזנס של שרותי הטבעות. למשל אתה צריך מנוע חדש לאוטו - אין בעיה, אתה משיג משומש ש"הושאל" מרכב אחר, ועכשיו אתה צריך שעל המנוע יופיע המספר הסידורי שכתוב ברשיון הרכב ועל השילדה. שחר יטביע את המספר. לאביו קשרים עם ג'יבריל רג'וב עצמו, וכשגנבו לשחר את הטויוטה שנת תשעים ושמונה (ידנית, מבוקשת מאד), תוך טלפון אחד הביאו אליו את הגנב באוזן

קובל, גורילה בן 39 בעל מועדון, מתרברב כל הזמן כמה הוא דופק ושהוריד שיער מכל הגוף וכל מיני בסגנון הזה. בכל סידרת ימי אימונים יש הדרכה של הגשת עזרה ראשונה, וכל פעם הוא מפתיע את המדריכה החובשת באותו הסיפור איך בצבא הלך להשתין בשיחים ונחש הכיש אותו בקצה של הזין ואז החובשת במרפאה לא רצתה למצוץ החוצה את הרעל

יפתח, 28. עובד כעצמאי, נפח. הוא יודע לעשות אומנות בברזל, עץ וזכוכית, מגוון רב של עבודות יפות במחירים תחרותיים. בסוף היום המנוחה שלו היא לגלגל ולעשן. הוא מתמצא בסוגים שונים של עשבים, מה ההבדל ביניהם באיכות ובתוצאות הלוואי ולמה, ואיך האיכות בחו"ל. שתל פעם שיח גדול בעמק החולה, אבל מישהו קצר לו אותו מבלי שהספיק לטעום אפילו, איזו מועקה

איתן, 30. עובד בחברת הייטק, בוגר תעשיה וניהול בטכניון, ומחושב למוות. בכל דבר יש שיקולי כדאיות ויעילות, וזה גם עובד לו. אפשר לשמוע על פרויקטים שביצע עבור חברות שונות, עד כמה הוא רציני בעבודה. השיחות הארוכות איתו משעממות לאחרים את התחת מן הסתם

מבחינת תעסוקה המצב בפלוגה די מחורבן, הרבה מובטלים, ומי שלא - לא הכי "כבד". לפני חמש שנים הכל היה הרבה יותר טוב, אבל מאז רוב האינטליגנטים התפזרו

שועלים ותנים התרגלו לנוכחות החיילים ואוכלים ממה שיוצא. שועל זריז אחד זכה לקופסת טונה

No data loss

הלך דיסק קשיח במחשב, בעקבות הנסיעות הארוכות. 1400 ק"מ במצטבר ושבועיים של חיים בבסיס צבאי היו יותר מדי. למזלי מה שהלך הוא הדיסק המשני המכיל רק את מערכת ההפעלה, - לקח מהנסיון הרע שלי. הדיסק עדיין באחריות אז הנזק היחיד הוא כשעתיים של טרטורים

הגעתי לתצורה למערכת אמינה, לשרותכם

 שני דיסקים קשיחים, נקרא להם דיסק א' ודיסק ב', כאשר האחרון יכול להיות חיצוני

מערכת ההפעלה והתוכנות מותקנות על דיסק א', וכל הנתונים על דיסק ב', ומדי כמה זמן הם מגובים לדיסק א

אם המחשב דורש פרמוט אז מיון התיקיות וגיבויים נחסכים; פשוט מפרמטים את א

אם דיסק א הלך, לא קרה שום דבר

אם דיסק ב התקלקל, יש גיבויים על דיסק א

לא נשמע מתוחכם במיוחד אבל רוב המשתמשים לא טורחים להשקיע או לחשוב בכיוון ונשארים פגיעים

מערכת מוגנת יותר היא כזאת בה הכל נמצא על דיסק אחד והאחר מהווה עותק שלו שמסונכרן תמידית... אני מנחש שיש תוכנות שעושות את זה. במצב כזה, אם דיסק מתקלקל אפשר להמשיך לעבוד בלי צורך בהתקנות כלשהן ובלי איבוד מידע

את העבודה הכי קריטית מן הסתם כדאי לגבות בנוסף על זכרון חיצוני

close call, miluim

מילואים...  סיורים על האמרים ובטשיות, עם נהגים בקבע שחלקם חורשים את הצירים האלה כבר שנה חמישית. "יש משכנתה לשלם", אומר איוון מאשקלון

ביום שני שובצתי לסיור על בט"שית עם נהגת בת 19 בקושי עם מעט נסיון על הרכב הזה. ישבתי על הספסל האחורי הגבוה. יצאנו אל הציר לאורך הגדר, הרוח שורקת בקסדה

רצף המחשבות שעברו לי בראש:

"הילדה הזאת נוסעת מהר מדי, הרבה מעבר ליכולות שלה"

"כדאי שלא אשב עם הגב קדימה, חשוב שאסתכל על הדרך כדי לצפות צרות"

"אולי לא כדאי שאישען על מכשיר הקשר עם הגב, לאיפוד יש הרבה שרכים שלא קיפלתי שעשויים להיתפס בו ויקשו עליי להיחלץ"

הרצף נקטע ע"י קפיצה של הבט"שית על מדרגה, צניחה הצידה לתוך תעלה תוך שבירת מתלה גלגל ודהירה בתוכה. חיכיתי להתהפכות, שבמזל גדול לא קרתה. הרכב נבלם מעצמו, אחרי שאיבד בדרך צלב קדמי וגל ההינע התפרק, מקלע המא"ג עף עם הכנה, מיכל המים גם. הייתי חגור לפי הכללים והתקינות של החגורה הצילה אותי

צבעתי את הגדר בתמונה

קשה להעריך את עומק התעלה מהתמונה (לפחות חצי מטר), אבל במהירויות כאלה בשטח ועם רכב תקול, לא צריך מפגעים בדרך כדי למצוא הרפתקאות. הבט"שית הזאת איבדה בלמים יומיים קודם לכן, עברה תיקון זריז והוחזרה לשירות. בתחילת הנסיעה שלנו ההגה משך חזק הצידה (על אספלט!) כך שהנהגת זיגזגה, ולא אמרה דבר. על זה החימושניק של הבסיס אמר "הגה, צריך לתפוס!"   בקיצור, הם יודעים שאנשים עשויים להיפגע ומוכנים לחיות עם זה

Ein-Gedi event

כנס באופטיקה, קיבוץ עין-גדי. הרבה "סלבריטאים" מתחומים שונים שנוגעים לאופטיקה, יש סטודנטים שמגישים להם ספרי לימוד לחתום. כל ספר כמאה דולר, לא איזה רב-מכר במבצע...

הרצאות של פעם בחיים, לא הלכתי לשמוע אפילו אחת; התכוננתי להצגת הפוסטר שלי. הצגתי די טוב, היתה התעניינות. האיורים והגרפים מושכים את העין. מלבד שלי, עוד כעשרים פוסטרים על אותו פאנל עם גרפים צבעוניים וסמלים של מוסדות השכלה מרחבי העולם. מה באמת מתחבא מאחורי כל אחד מהם?.. זה יכול להיות פרויקט של 20 שנה עם שני צוותים של תאורטיקאים ושלושה צוותי נסיונאים, במימון האיחוד האירופי, או פרויקט מאסטר צנוע כמו שלי, על הביצוע שני מוסקיטרים.

עין גדי, קיבוץ יפהיפה ומצליח מול ים המלח שהוא בעצם גן בוטני ענק עם המון מינים של קקטוסים, עצים וצמחים. השקט של המדבר גורם לך לשקוע במחשבות ולהתרכז בסקלה הגבוהה יותר של הזמן - לאן באמת אני חותר והאם זה הכיוון. מסקנה טובה אחת היא שלא גיליתי מספיק סובלנות עד כה ושכדאי לעזוב שטויות ולהתרכז בעבודה.

בהתקבצויות כאלה, יש החלפה של המון אינפורמציה וידיעות בין צוותים מקורבים. בבוקר היום השלישי נודע למנחה שלי שצוות איטלקי העלה לאינטרנט (בשביל הרקורד של הקדימות) לפני שבוע עבודה כמעט זהה לשלי. המשמעות - הכל עלול להיזרק לפח, אם יקדימו אותי בפרסום לכתב עת מדעי. קבענו לוח זמנים רצחני לעבודה כדי לעקוף אותם בסיבוב.

Another failure

סוף סמסטר מתקרב, הלחץ גדול. קורס קוונטים-3 מתחיל לתת תוצאות מעשיות, למשל - שמטען חיובי נמשך למטען שלילי, - משהו שנלקח כנתון עד עכשיו בכל הקורסים. המרצה מקשקש צורות מוזרות על הלוח, תרגילי הבית לוקחים יותר ויותר מאמץ

עוד פרידה, הפעם זה היה כל כך מטומטם. ניסיון רציני לבנות משהו. מספר נקודות מאכזבות, הרבה סובלנות והבנה וקבלה, שלי. כמה פיוזים שרופים, מזל שבמהלך השנים גידלתי גיבויים - אפשר להישאר רגוע ולהמשיך לדבר בהיגיון בלי להיסחף לאמוציות ורטוריקה הרסנית. עד שסתירה העירה אותי המאשליות, - זה לא זה, די. הלאה זה להחזיר את המוצר באריזתו המקורית ולהמשיך

  It's so interesting to get to meet a new person. The less ordinary the things you do together, the faster you learn each other. You want to do anything as far from dating as possible. Any fake show that's staged in front of you immediately fades and the true nature is unveiled. Bliss...

Keep dancing to the rhythm of the clock

Back in there

שוב בבית החולים. יקח כמה ימים לסיים את התיקון; אי נוחות וטירטורים בדרך.

:בינתיים הרי לכם הלקחים שלי מהביקורים במיון

קחו אתכם בקבוקי מים מינרליים, כפכפים (קרוקס המכוערים הם דווקא פתרון מצוין), ומזון

פירות, גביעים של מוצרי חלב, גבינות, לחם, סכו"מ. לא ידוע כמה זמן תהיו שם ברצף ולא בטוח שיהיה מזנון פתוח או הזדמנות בכלל להגיע לשם

לפני שזזים למיון, משתלם לשאול לאיזה בי"ח הכי כדאי לצאת מבחינת עומס. למשל בשישי בערב מגיע גל של נפגעים מתאונות דרכים וקטטות - בד"כ לבתי החולים הגדולים, ואז נפנה לבית חולים קטן יותר

כשמביאים את החולה למיון ברכב פרטי כדאי להגיע במסלול של האמבולנס, עד הקבלה למיון עצמו - זה מותר, הם יתנו להכנס

הכי חשוב: במקרים רציניים, אתם חייבים אחות פרטית משלכם, לרשותכם. אם אין כזאת במשפחה / בין הקרובים, אפשר לבקש מאחת האחיות במקום טלפון של אחות אחרת (שרוצה להרוויח קצת) שלא נמצאת בתורנות כרגע, שתרצה להגיע ולעבוד (במקום עבודתה או לא) בשבילכם בלבד. מכיוון שהיא לא בתפקיד, זה חוקי לחלוטין. היא תציל זמן יקר ותמנע טעויות והזנחה של החולה. קשה לתאר כמה עולות טעויות, חוסר תשומת לב או הזנחה של הצוות הרפואי. מי שראה חדר מיון מימיו, מבין שזה לא מחדל אלא זאת המציאות; זה מה שמערכת הבריאות יכולה להציע. רופאים עושים משמרות של 24 שעות ברצף

במיון, חשוב שאחד מכם נמצא עם החולה ועוד מישהו שיהיה בסביבה כדי להביא או לסדר משהו. שלא יקרה שהחולה נשאר בלי השגחה (כשזה מותר). השגחה חשובה לתמוך ולהרגיע, לדאוג לכסות כשקר, להגיש שקית אם יש בחילה, מים לשתות, ולשמור באופן כללי על החולה כי קורה שמסביב יש כאוס מוחלט

תקפידו לרחוץ שם ידיים, הכל מלא זיהומים. בבית עדיף לזרוק את הבגדים לכביסה מיד.

הביקורים בבית החולים מזכירים שהכל סופי, שכמה הבריאות יקרה, שכמה מחורבן זה להיות חולה או קרוב משפחה של אחד, שבעצם לכל אחד זה מחכה, - אינספור ביקורים עם הורה זה ואחר בבית המשוגעים הזה בו כולם יוצרים קשר עין ומחפשים עזרה והבנה. מזכירים עד כמה אנחנו לא מבינים לאן מביאים את עצמנו כשמעשנים אקטיבית / פסיבית, נוהגים לא בזהירות, הולכים למילואים ומתנדבים לכל מיני משימות שם

Survival

Don't want to talk about war..

Life shakes, some survive.

My dad hit the hospital a week ago with bad lungs. Mr solid rock, never been in hospital in his mature life, yielded for the first time at age of 70. We are very lucky to have my sister in our team, - she's a nurse; her best friend is a nurse in the department next to the one dad was located. After 5 days there, I took him home. Dad is fine. Today he is already back in the institute giving lectures to his students. He was two days away from submitting his new book for print, so it was a really bad time to get sick.

  As I was getting into the car preparing to leave hospital with dad that day, my cell phone fell off the belt (it was in a standard leather case hanging on a strong steel corved leaf spring). Later I dropped by there and the guards at the gate returned it to me. The once-curved spring was flattened, - obviously by a car.

Surprise, the  phone is working except about 30% of the display.

My appreciation to Nokia's engineers.

funny dog

.אבחנתי היום הפרעות צפיה וקשב אצל הכלב של ההורים

לקחתי אותו מאצלם לכמה שעות אליי הביתה, שיארח לי חברה בזמן שאני עובד במחשב. כהרגלו כשהוא מחליט שהוא רוצה בחזרה הביתה הוא קופץ מהמקום שלו, מקיף אותי ומתישב על הריצפה בעמידה של כלב שמירה ומסתכל עליי בציפיה. הבנתי את הרמז, התלבשתי לצאת ואז כבר בדלת הכניסה החלטתי לבדוק אם הוא זוכר את מה שלימדתי אותו לפני שנים. ווידאתי שהוא מרוכז ומסתכל מה אגיד, ואמרתי "תביא רצועה". אחרי היסוס הוא הסתובב ורץ אל חדר העבודה, שם היא נשארה. כעבור כמה שניות חזר משם כשהוא לועס אוכל כלבים ובלי הרצועה שביקשתי. תקלה רצינית

שלחתי אותו אחרי הרצועה שוב, מחכה.. שומע רעשים של אכילה... שוב חזר, בלי הרצועה

מסתבר שקערת האוכל שלו נמצאת באותו חדר, קרוב לרצועה וכל פעם שהוא נשלח להביאה הוא מריח את האוכל ושוכח מהמשימה מיידית. עשיתי ניסוי - הרחקתי את הקערה מהרצועה ושלחתי את הכלב מחדש. הביא אותה בלי עיכובים