מילואים... סיורים על האמרים ובטשיות, עם נהגים בקבע שחלקם חורשים את הצירים האלה כבר שנה חמישית. "יש משכנתה לשלם", אומר איוון מאשקלון
ביום שני שובצתי לסיור על בט"שית עם נהגת בת 19 בקושי עם מעט נסיון על הרכב הזה. ישבתי על הספסל האחורי הגבוה. יצאנו אל הציר לאורך הגדר, הרוח שורקת בקסדה
רצף המחשבות שעברו לי בראש:
"הילדה הזאת נוסעת מהר מדי, הרבה מעבר ליכולות שלה"
"כדאי שלא אשב עם הגב קדימה, חשוב שאסתכל על הדרך כדי לצפות צרות"
"אולי לא כדאי שאישען על מכשיר הקשר עם הגב, לאיפוד יש הרבה שרכים שלא קיפלתי שעשויים להיתפס בו ויקשו עליי להיחלץ"
הרצף נקטע ע"י קפיצה של הבט"שית על מדרגה, צניחה הצידה לתוך תעלה תוך שבירת מתלה גלגל ודהירה בתוכה. חיכיתי להתהפכות, שבמזל גדול לא קרתה. הרכב נבלם מעצמו, אחרי שאיבד בדרך צלב קדמי וגל ההינע התפרק, מקלע המא"ג עף עם הכנה, מיכל המים גם. הייתי חגור לפי הכללים והתקינות של החגורה הצילה אותי
צבעתי את הגדר בתמונה
קשה להעריך את עומק התעלה מהתמונה (לפחות חצי מטר), אבל במהירויות כאלה בשטח ועם רכב תקול, לא צריך מפגעים בדרך כדי למצוא הרפתקאות. הבט"שית הזאת איבדה בלמים יומיים קודם לכן, עברה תיקון זריז והוחזרה לשירות. בתחילת הנסיעה שלנו ההגה משך חזק הצידה (על אספלט!) כך שהנהגת זיגזגה, ולא אמרה דבר. על זה החימושניק של הבסיס אמר "הגה, צריך לתפוס!" בקיצור, הם יודעים שאנשים עשויים להיפגע ומוכנים לחיות עם זה
