Another failure

סוף סמסטר מתקרב, הלחץ גדול. קורס קוונטים-3 מתחיל לתת תוצאות מעשיות, למשל - שמטען חיובי נמשך למטען שלילי, - משהו שנלקח כנתון עד עכשיו בכל הקורסים. המרצה מקשקש צורות מוזרות על הלוח, תרגילי הבית לוקחים יותר ויותר מאמץ

עוד פרידה, הפעם זה היה כל כך מטומטם. ניסיון רציני לבנות משהו. מספר נקודות מאכזבות, הרבה סובלנות והבנה וקבלה, שלי. כמה פיוזים שרופים, מזל שבמהלך השנים גידלתי גיבויים - אפשר להישאר רגוע ולהמשיך לדבר בהיגיון בלי להיסחף לאמוציות ורטוריקה הרסנית. עד שסתירה העירה אותי המאשליות, - זה לא זה, די. הלאה זה להחזיר את המוצר באריזתו המקורית ולהמשיך

  It's so interesting to get to meet a new person. The less ordinary the things you do together, the faster you learn each other. You want to do anything as far from dating as possible. Any fake show that's staged in front of you immediately fades and the true nature is unveiled. Bliss...

Keep dancing to the rhythm of the clock

Back in there

שוב בבית החולים. יקח כמה ימים לסיים את התיקון; אי נוחות וטירטורים בדרך.

:בינתיים הרי לכם הלקחים שלי מהביקורים במיון

קחו אתכם בקבוקי מים מינרליים, כפכפים (קרוקס המכוערים הם דווקא פתרון מצוין), ומזון

פירות, גביעים של מוצרי חלב, גבינות, לחם, סכו"מ. לא ידוע כמה זמן תהיו שם ברצף ולא בטוח שיהיה מזנון פתוח או הזדמנות בכלל להגיע לשם

לפני שזזים למיון, משתלם לשאול לאיזה בי"ח הכי כדאי לצאת מבחינת עומס. למשל בשישי בערב מגיע גל של נפגעים מתאונות דרכים וקטטות - בד"כ לבתי החולים הגדולים, ואז נפנה לבית חולים קטן יותר

כשמביאים את החולה למיון ברכב פרטי כדאי להגיע במסלול של האמבולנס, עד הקבלה למיון עצמו - זה מותר, הם יתנו להכנס

הכי חשוב: במקרים רציניים, אתם חייבים אחות פרטית משלכם, לרשותכם. אם אין כזאת במשפחה / בין הקרובים, אפשר לבקש מאחת האחיות במקום טלפון של אחות אחרת (שרוצה להרוויח קצת) שלא נמצאת בתורנות כרגע, שתרצה להגיע ולעבוד (במקום עבודתה או לא) בשבילכם בלבד. מכיוון שהיא לא בתפקיד, זה חוקי לחלוטין. היא תציל זמן יקר ותמנע טעויות והזנחה של החולה. קשה לתאר כמה עולות טעויות, חוסר תשומת לב או הזנחה של הצוות הרפואי. מי שראה חדר מיון מימיו, מבין שזה לא מחדל אלא זאת המציאות; זה מה שמערכת הבריאות יכולה להציע. רופאים עושים משמרות של 24 שעות ברצף

במיון, חשוב שאחד מכם נמצא עם החולה ועוד מישהו שיהיה בסביבה כדי להביא או לסדר משהו. שלא יקרה שהחולה נשאר בלי השגחה (כשזה מותר). השגחה חשובה לתמוך ולהרגיע, לדאוג לכסות כשקר, להגיש שקית אם יש בחילה, מים לשתות, ולשמור באופן כללי על החולה כי קורה שמסביב יש כאוס מוחלט

תקפידו לרחוץ שם ידיים, הכל מלא זיהומים. בבית עדיף לזרוק את הבגדים לכביסה מיד.

הביקורים בבית החולים מזכירים שהכל סופי, שכמה הבריאות יקרה, שכמה מחורבן זה להיות חולה או קרוב משפחה של אחד, שבעצם לכל אחד זה מחכה, - אינספור ביקורים עם הורה זה ואחר בבית המשוגעים הזה בו כולם יוצרים קשר עין ומחפשים עזרה והבנה. מזכירים עד כמה אנחנו לא מבינים לאן מביאים את עצמנו כשמעשנים אקטיבית / פסיבית, נוהגים לא בזהירות, הולכים למילואים ומתנדבים לכל מיני משימות שם

Survival

Don't want to talk about war..

Life shakes, some survive.

My dad hit the hospital a week ago with bad lungs. Mr solid rock, never been in hospital in his mature life, yielded for the first time at age of 70. We are very lucky to have my sister in our team, - she's a nurse; her best friend is a nurse in the department next to the one dad was located. After 5 days there, I took him home. Dad is fine. Today he is already back in the institute giving lectures to his students. He was two days away from submitting his new book for print, so it was a really bad time to get sick.

  As I was getting into the car preparing to leave hospital with dad that day, my cell phone fell off the belt (it was in a standard leather case hanging on a strong steel corved leaf spring). Later I dropped by there and the guards at the gate returned it to me. The once-curved spring was flattened, - obviously by a car.

Surprise, the  phone is working except about 30% of the display.

My appreciation to Nokia's engineers.

funny dog

.אבחנתי היום הפרעות צפיה וקשב אצל הכלב של ההורים

לקחתי אותו מאצלם לכמה שעות אליי הביתה, שיארח לי חברה בזמן שאני עובד במחשב. כהרגלו כשהוא מחליט שהוא רוצה בחזרה הביתה הוא קופץ מהמקום שלו, מקיף אותי ומתישב על הריצפה בעמידה של כלב שמירה ומסתכל עליי בציפיה. הבנתי את הרמז, התלבשתי לצאת ואז כבר בדלת הכניסה החלטתי לבדוק אם הוא זוכר את מה שלימדתי אותו לפני שנים. ווידאתי שהוא מרוכז ומסתכל מה אגיד, ואמרתי "תביא רצועה". אחרי היסוס הוא הסתובב ורץ אל חדר העבודה, שם היא נשארה. כעבור כמה שניות חזר משם כשהוא לועס אוכל כלבים ובלי הרצועה שביקשתי. תקלה רצינית

שלחתי אותו אחרי הרצועה שוב, מחכה.. שומע רעשים של אכילה... שוב חזר, בלי הרצועה

מסתבר שקערת האוכל שלו נמצאת באותו חדר, קרוב לרצועה וכל פעם שהוא נשלח להביאה הוא מריח את האוכל ושוכח מהמשימה מיידית. עשיתי ניסוי - הרחקתי את הקערה מהרצועה ושלחתי את הכלב מחדש. הביא אותה בלי עיכובים