Another idea, already exists.

Once in a while these ideas come up, about building or creating something. About six years ago I had this idea about a water bicycle which would be using part of the rider's power to float above the water on special wings and so the bike's body (which provides floatation in stationary condition), does not touch the water. This way much of the drag force is reduced and more power is saved for forward propulsion. I even made some calculations
This principle is used in Hydrofoils. Some of the boats are quite cool, like Yamaha's OU-32.
Tonight I discovered that this idea has already been implemented. Besides the gay music, the ideas in these videos are beautiful, especially Yamaha's boat's elegance.




Although what I had in mind is far sportier and for higher speeds, still this is it.
Maybe one day when I have the time and possibilities, I'll build a real sports hydrofoil-bike.


Original, unique creations sometimes come from small companies, originally from humble individuals, like Vandenbrink from Holland.

Despite all the jokes at them, there's nothing that compares to the Carver.

Alexey's memory. Life goes on

שישי בבוקר, פגשתי את משפחת נייקוב בבית העלמין הצבאי בחיפה. נערכה אזכרה למלאת 10 שנים מאז נהרג בעזה

אלכסיי (אשר) נייקוב

הגדוד שלח כשמונה חיילים ומ"פ לייצג. רב צבאי קרא תפילות ופסוקי תהלים בקומבינציות שונות, - "פסוקים מתוך פרק קי"ט של תהלים, לפי אתיות השם אשר", או "לפי אתיות המילה נשמה". מבחינתי עבודת אלילים, אבל אם זה מנחם את ההורים אז למה לא.

אלכסיי היה מהבחורים השקטים, הרוסי החביב במחלקה. השתייכנו לאותה מחלקה ולאותו צוות. הוא לא היה בנוי לסחוב את פק"ל שלו, מרגמה 52, שגרם ברגליו שברי מאמץ. בתום 8 חודשים בצבא (טירונות ואימון מתקדם), הפלוגה עלתה לארבע חדשי משימות בעזה.

פעם ראשונה בחיים בשטחים, נוסעים לעומק דרום עזה באוטובוס אגד ממוגן. הגענו אחרי הצהריים למוצבון בשם "רפיח ים" בשל קרבתו לחוף העזתי. הגוף נכנס למצב מתמיד של מתח, העיניים סורקות מסביב כל הזמן, השמיעה מתרגלת למקום החדש.

זו היתה תקופה שקטה יחסית, כשנתיים לפני פרוץ האינטיפאדה השניה. ערפאת כבר קיבל פרס נובל לשלום, היה משא ומתן מתמשך על האחוזים שנמסור לשותפים לשלום החדשים שלנו, ותוך כך אנשי ערפאת (פת"ח) היו נתפסים מדי פעם בדרכם לבצע פיגוע או לאחר ביצועו.

למחרת הבוקר היו כבר רשימות שמירה מסודרות. המשימה העיקרית של הפלוגה היתה ביצוע ליוויים ממוגנים לכלי רכב ישראלים בכבישי דרום עזה מצומת כיסופים פנימה. ג'יפ "סופה" ממוגן אחד לפני השיירה, ג'יפ אחר סוגר בתנועה. היו גם משימות אחרות, כמו שמירה בבסיס כמובן, סיורים רגליים ועוד. מצאתי את עצמי משובץ בשבועיים הראשונים במוצב קטנטן ממש על חוף הים, בשם סגול. גם היום אחרי פינוי עזה לא רוצה לכתוב כאן כמה אנשים היו שם ומה היה סידור השמירות. במילה אחת, הפקרות.

בערך בשעה 11, בבוקר היום הראשון שלנו בעזה, משהו גדול קרה באחד הליוויים והקשר לא שתק לשניה, השתגע. מהבלאגן שהלך הסקנו שיש סבירות גבוהה להרוג אחד לפחות. בתדריך הוסבר שבצומת גוש-קטיף מחבל ארב במכונית תופת לאוטובוס שהיה מלווה על ידינו, בא מעבר לפינה וניסה להתנגש בו. אחמד פיספס ופגע בחלק האחורי של הג'יפ הקדמי בליווי. אף אחד לא הספיק להגיב. האוטובוס היה מלא ילדים של הישוב כפר דרום בעזה, הגדול שבהתנחלויות למיטב ידיעתי, בגזרה. הוא הסיע את הילדים לבית הספר וחזרה, שתי נסיעות ביום.

---

כל יום למחבלים היו שתי הזדמנויות לפגוע וזה היה רק עניין של זמן. פעם אחת, אלכסיי שילם בחייו, נהג הג'יפ נפצע קשה והמפקד בינוני. הפעם השניה ידועה תחת השם "אוטובוס הילדים", - כשנתיים אחרי המקרה של אלכסיי, מטען רב עוצמה הצליח לחדור את האוטובוס מהצד וילדים רבים נפגעו

---

אלכסיי ישב בחלק האחורי של הג'יפ ההוא, עם דלתות פתוחות לפי ההוראות, וספג הדף חזק מאד. לצידו היה גם לא מעט תחמושת. הג'יפ עף מעבר למעקה הבטיחות שבצד הכביש ונחת על הגג, כשלוחות המיגון כבר לא עליו; כל החלק האחורי נשרף.

זה מהמקרים האלה. זה לא שאתה לא רץ מספיק מהר, לא יורה מספיק טוב או שלא ניקית את הנשק והיה לך מעצור אז האויב תקע כדור קודם. זה היה רק עניין של הגרלה, שיבוץ. לא משנה מי היה יושב שם בג'יפ, בין אם הליווי היה מאחר או מקדים, המחבל היה גורם קרוב לוודאי לאותה תוצאה. זה נקרא גורל.

השכנים של אלכסיי - סלבה, אירינה, דימיטרי ומיכאל, מיכאל אוקסמן. גם הוא מהפלוגה שלי; נהרג אחרי שהשתחררתי. מחבלים הפתיעו מחסום שלנו בעין-עריק. אוקסמן נהרג כי רגליו הסתבכו בחוט של תנור חימום, בדרכו החוצה ממבנה המגורים כדי לעזור לחבריו. בא להלחם, מעד ונתן למחבל לנצח. לעומתו חייל אחר ניצל כי העמיד פני מת.

את הערב ביליתי עם קבוצת רולרבליידרים חיפאית קטנה. החיים ממשיכים.